מיילקובסקי ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בסך של 100,000 ₪ בטענה לפגיעה בזכויות התובעים במהלך מכירת דירתם בהליכי הוצל"פ.

במסגרת הליך למימוש משכון מונו הנתבעים 2 ו- 3 ככונסי נכסים למכירת דירת התובעים בגין חוב לנתבע 1. נוכח הליכים אלו פינו התובעים בלית ברירה את דירתם ביום 25.4.04 והדירה נמכרה לפי אישור ראש ההוצאה לפועל באפריל 2005, אישור שהתבסס על אישור מסירה לפיו נמסרה ההודעה אודות המכירה לתובעים על ידי השליח – הנתבע 4. בתביעה זו שהוגשה למעלה מחמש שנים לאחר מכן, טוענים התובעים כי כונסי הנכסים התרשלו במילוי תפקידם, מנעו מהם את האפשרות לשלם כספים שימנעו את מכירת הדירה ולא דיווחו להם כנדרש בדין על ההסכם למכירת הדירה.

על רקע זה, טוענים התובעים שמחדלי הנתבעים הסבו להם נזקים ועותרים לחיובם בפיצויים.

העובדות

התובעים הינם בני זוג אשר נקלעו לקשיים כלכליים. הנתבע 1, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק"), העמיד לתובעים הלוואה המיועדת לרכישת דירה. הנתבעים 2 ו- 3 הינם עורכי דין אשר ייצגו את הבנק בהליכים כנגד התובעים. הנתבע 4 עוסק, בין היתר, בביצוע מסירות אישיות של מסמכים עבור עורכי דין.

בשנת 1995 נטלו התובעים, ביחד עם שפירא רולאד ז"ל ושפירא רוזה (שניהם הוריה של התובעת 2), הלוואה מהבנק ולהבטחתה רשמו משכון (להלן: "המשכון") על זכויותיהם בדירת מגורים ברחוב גרשון שופמן 19/3 בבאר שבע (להלן: "הדירה"). להבטחת השבת ההלוואה אף ניתנה ערבות אישית על ידי מספר ערבים (להלן: "הערבים"). התובעים לא עמדו בהתחייבותם לפרוע את ההלוואה ובמהלך 2003 הגיש הבנק בקשה למימוש המשכון על הדירה (תיק מספר 14-03985-03-5 בלשכת ההוצל"פ בבאר שבע). בבקשה שהוגשה נטען כי לתובעים הצטבר חוב פיגורים בתשלומי הלוואה בסך של 20,411 ₪ ויתרת חוב לא מסולקת בסך של 385,833 ₪ נכון ליום 28.2.03.

האזהרה בדבר נקיטת ההליכים למימוש המשכון הומצאה לתובעים, החוב לבנק לא הוסדר ובמהלך יוני 2003 הוגשה בקשה למינוי כונסי נכסים למימוש המשכון על הדירה. בהחלטה מיום 16.6.03 נעתר ראש ההוצל"פ לבקשה ומינה את הנתבעים 2 ו- 3 ככונסי נכסים (להלן: "הכונסים") לצורך פינוי הדירה ומכירתה.

התובעים פנו לבנק בבקשה להקלה בתשלום חובם. בהחלטת ועדה בין משרדית של הבנק מיום 26.6.03 ניתנה לתובעים "הזדמנות אחרונה" להסדרת החוב לבנק, החוב לא הוסדר לשביעות רצון הבנק, ובהחלטה נוספת של הבנק מיום 25.2.04 נדחתה פנייה נוספת של התובעים.

בהתאם לצו ראש ההוצל"פ נקבע שהתובעים יפנו את הדירה עד ליום 18.4.04, אך ביום 18.4.04 הגיעו התובעים למשרד הכונסים ולבקשתם הוסכם שמועד פינוי הדירה ידחה ליום 25.4.04. במועד שנקבע, פינו התובעים את הדירה ומסרו את מפתחות הדירה לכונסים.

בהתאם להערכת שמאי אשר הזמינו הכונסים הוערך שווי הדירה בסך של 100,000$, ובשווי למימוש מהיר בסך של 85,000$. הכונסים פרסמו את הדירה למכירה בשני מועדים במהלך יולי 2004, ושוב בשני מועדים נוספים במהלך נובמבר 2004 ופעם נוספת בדצמבר 2004. בעקבות פרסומים אלו נכרת ביום 10.4.05 חוזה למכירת הדירה לצד ג' (להלן: "הרוכשים") תמורת סך של 90,000$.

הכונסים פעלו להמצאת הבקשה למכירת הדירה לתובעים ופנו לנתבע 4 כדי שיבצע מסירה אישית של הבקשה לתובעים. הנתבע 4 פעל להמצאת הבקשה לתובעים ולפי כתב "אישור מסירה" אשר העביר הנתבע 4 לכונסים, הומצאה הבקשה לתובעים ביום 14.4.05 לכתובת ברחוב אהרון מסקין 57/4 בבאר שבע, לדירה בה התגוררה גב' רוזה שפירא (להלן: "רוזה"), כאשר הכוונה לאימה של התובעת 2. בעקבות מסירה זו, ביום 19.4.05 הגישו הכונסים לראש ההוצל"פ בקשה לאישור מכירת הדירה ובבקשה ציינו את המצאת הבקשה לתובעים. על יסוד בקשה זו אישר ראש ההוצל"פ את מכירת הדירה לרוכשים. הליכי המכר הושלמו, הרוכשים העבירו את התמורה לכונסים, הזכויות בדירה הועברו לרוכשים ובמהלך ינואר 2007 הגישו הכונסים בקשה לשחרורם מתפקידם וסגירת תיק מימוש המשכון.

התמורה שנתקבלה ממכירת הדירה לא כסתה את חובם של התובעים לבנק ולאחר אישור מיצוי ההליכים כנגד התובעים והחייבים הנוספים להלוואה, ביום 25.8.09 הגיש הבנק תביעה כנגד הערבים לתשלום יתרת החוב בסך של 46,400 ₪. כנגד תביעה זו לא הוגש כתב הגנה, נפתח תיק הוצל"פ ובמסגרתו פועל הבנק לגביית חוב אשר בחדש ספטמבר 2012 הסתכם בכ- 44,000 ₪. ביום 20.12.10 הוגשה תביעה זו.

תמצית טענות הצדדים, הראיות וההליך

לטענת התובעים, מכירתה הכפויה של הדירה בהליכי ההוצל"פ נעשתה שלא כדין ובאופן אשר פגע בזכויותיהם והסב להם נזקים.

הטענה הראשונה מתייחסת לסירוב הנתבעים לאפשר לתובעים לשלם כספים שימנעו את מכירת הדירה. לגרסת התובעים, בבירור שעשו עם משרד הכונסים נמסר להם שסך חוב הפיגורים שלהם לבנק עומד על כ- 46,000 ₪. לפיכך, עשו התובעים מאמצים ועלה בידם לגייס סך של 47,000 ₪ ברם כאשר הגיעו למשרדי הכונסים בתחילת אפריל 2004 כשברשותם סכום זה, סירבו הכונסים (או מי מעובדי משרדם) לקבל את הסך של 47,000 ₪ וטענו שהחוב מגיע לסך העולה על 60,000 ₪, כאשר ההפרש ביחס לסכום הקודם שנמסר להם מבטא את שכר טרחת הכונסים. לתובעים לא הייתה אפשרות להשלים את ההפרש ובלית ברירה הסכימו לפנות את הדירה ולאחר מכן אף מסרו את מפתחות הדירה. בכך, טוענים התובעים, פעלו הכונסים שלא כדין ומנעו מהם את האפשרות לשלם את החוב ולמנוע את מכירת הדירה.

הטענה השנייה של התובעים מתייחסת לאופן אישור מכירת הדירה לרוכשים. לגרסת התובעים, בניגוד לדיווח אשר נמסר לראש ההוצל"פ מעולם לא נמסרה להם הודעה בדבר ההצעה שנתקבלה מהרוכשים והמסמך המתיימר לבטא אישור מסירה מיום 14.4.05 כוזב. גם בכך טוענים התובעים שנפגעו זכויותיהם ונשללה מהם האפשרות למנוע את מכירת הדירה.

בגין מחדלי הנתבעים הללו, טוענים התובעים, נגרם להם נזק המתבטא בהפרש שבין המחיר שנתקבל עבור הדירה לעומת הערכת השמאי, בתשלומי דמי שכירות מיותרים במשך שנים ועוגמת נפש. התובעים עותרים לחיוב הנתבעים בסכום שהועמד, לצרכי אגרה, על סך של 100,000 ₪.

לטענת הנתבעים 1 - 3, התביעה קנטרנית וחסרת כל בסיס, התביעה הוגשה בשיהוי רב ובלא למצות את האפשרות להעלות את הטענות בתיק ההוצל"פ.

לגרסת הנתבעים 1 – 3, הגיעו התובעים למשרד הכונסים ביום 25.4.04 כדי למסור את מפתחות הדירה כפי שסוכם מראש. הנתבעים 1 – 3 מכחישים את הטענה שהתובעים הציעו לשלם סכום כלשהו בגין חוב הפיגורים ומכחישים את הטענה להצעת תשלום במזומן בסך של 47,000 ₪.